על מה הבלוג הזה

בהכללה גסה במקצת, אפשר לחלק את בני האדם לשני סוגים: אלה שמעניין לדבר איתם ואלה שמעניין לדבר עליהם. לסוג הראשון משתייכים אותם אנשים שניתן לקרוא להם יוצאי הדופן; אלה שיש להם אישיות מיוחדת, התבוננות עמוקה, או חשיבה בלתי שגרתית. אלה שמבטאים בדברים שלהם, במעשים שלהם או בעצם קיומם איזו זווית ראייה מקורית ומעניינת על המציאות. במילים אחרות אלה הם האנשים שיש להם איזושהי חוכמה.

הסוג השני של בני האדם הם האנשים הרגילים. ההמון, אם נרצה. אלה הם האנשים שאף פעם לא אומרים שום דבר מעניין או מקורי. שאף פעם לא חושבים שום מחשבה מקורית. אלו האנשים שמדברים בקלישאות, שחוזרים על מה שכולם אומרים, אלו שאין להם שמץ של מודעות עצמית או מקוריות. (לא תמיד האנשים הללו בהכרח יהיו מטומטמים. לפעמים הם יהיו אינטליגנטים ואפילו אינטלקטואלים. במקרה כזה האינטלקט שלהם יתבטא בכך שהם ידעו לנסח באופן אינטליגנטי את אותן הדעות שכולם מבטאים. במובן הזה אפשר לומר שחכמה מהסוג שנזכר לעיל היא יותר עניין של אופי מאשר של כישורים שכליים. אבל זה כבר עניין לדיון אחר). ואף על פי כן זה מעניין להקשיב לאנשים כאלה. זה מעניין להקשיב להם מפני שהם בדרך כלל נותנים יותר מידע ממה שהם מתכוונים לתת. מפני שמאחורי הדברים שלהם ניתן לפעמים לקרוא באופן ברור את הפסיכולוגיה, את התסביכים ואת הפחדים שמניעים אותם, גם שלא בידיעתם. אבל יותר מזה. לאנשים כאלה מעניין להקשיב דווקא בגלל חוסר המקוריות שלהם; דווקא מפני שהם משתדלים בכל כוחם לגלם ערכים מסוימים ותרבות מסוימת. מפני שהם תמיד אומרים את מה שלדעתם כולם אומרים, או לפחות את מה שלדעתם האנשים הנורמאליים צריכים להגיד. זה מעניין להקשיב להם מפני שהם תמיד מתאמצים לייצג את השיח השליט. בקיצור, מעניין להקשיב לאנשים כאלה מפני שבאופן זה ניתן ללמוד על התרבות אליה הם משתייכים או שהיו רוצים להשתייך, וכן על האופן שבו התרבות הזאת משתקפת בתודעתם של אנשים שונים.

וכמו בנוגע לאנשים, כך גם באשר ליצירות תרבותיות. ישנן יצירות – ספרים, סרטים, שירים וכן הלאה – שמכילות בתוכן איזושהי אמת. כאלו שיש בהן עומק ושמבטאות איזו הסתכלות חדשה על המצב האנושי. באופן כללי, אלו הן היצירות שאותן נסווג בתור 'יצירות טובות'. אלו היצירות שאנשים בדרך כלל נוטים להתעמק בהן, ללמוד אותן ולהשקיע מאמצים בניסיונות לפענח את משמעותן.

ויחד עם זה לפעמים היצירות המעניינות באמת הן דווקא היצירות הגרועות: הבנאליות, השגרתיות, חסרות המודעות העצמית. אלו שלא מתכוונות לומר כלום – אבל דווקא משום כך הן אומרות כל כך הרבה. הן אומרות הרבה על התרבות שיצרה אותן, על הקהל שצורך אותן, על העולם שבמסגרתו הן נוצרו, על מערכת הערכים שעומדת בבסיסן. גם כאן צריך לפעמים להשקיע הרבה מאמצים בפענוח. אבל כאן הפענוח הוא לא של היצירה אלא של מה שמאחוריה, של העולם והתרבות שמשתקפים דרכה. הפענוח הוא לא של כוונתו של היוצר, אלא של התרבות שמדברת את עצמה באמצעותו, ובדרך כלל שלא בידיעתו.

בבלוג הזה אני מתכוון לעסוק ביצירות משני הסוגים הללו. הבלוג יוקדש בעיקר למאמרים העוסקים בניתוח ובפרשנות של יצירות, כאשר לפעמים הניתוח יהיה של מה הן אומרות, ולפעמים הוא יהיה של מה ניתן לומר עליהן. פה ושם יהיו גם סתם הגיגים על תרבות, על פרשנות ועל החיים בכלל. חלק מהדברים שיתפרסמו כאן – למעשה רובם – יהיו כאלה שהתפרסמו בעבר במקומות אחרים. חלק יהיו מקוריים. בכל מקרה, אני מקווה שיהיה מעניין.

מודעות פרסומת

4 מחשבות על “על מה הבלוג הזה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s